המלחמה שמעולם לא הייתה כנגד מישהו

כבר כמה מאות שנים שהמדע מנצח בקרב שמעולם לא התרחש.

הסיפור שכולם מכירים הולך ככה. פעם, הדת הסבירה את העולם. ברק היה הכעס של אלוהים, מגפה הייתה העונש, והשמש חצתה את השמיים כי זה המסלול שאלוהים קבע לה. ואז הגיע המדע עם הסברים טובים יותר ולקח את השטח בחזרה, תחום אחרי תחום, עד שלדת נשארו רק הפערים. אותה קבוצה הולכת ומצטמצמת של דברים שעדיין אין לנו עליהם תשובה. אלוהים של הפערים. והפערים ממשיכים להיסגר.

זה סיפור נחמד. זה גם טעות קטגוריה כבר במשפט הראשון.

הדת לא מסבירה. היא קובעת.

כשמסתכלים על זה ביושר, דת בכלל לא עוסקת בהסברים פיזיקליים. הטענה היהודית היא לא "הנה מנגנון לברק". היא מאמינה בהשגחה פרטית, לכן היא טוענת שמאחורי הברק יש רצון אלוקי. וגם מאחורי בריאת העולם. היא לא עוסקת ב"איך", היא עוסקת ב"למה". היא לא עוסקת באיך יד ההשגחה עובדת בעולם, אלא במה מי שמזיז את היד רוצה.

הסיבה לאמונה היא לא כי האלוקים ברא את העולם. הסיבה לאמונה היא ברית. חוזה. היינו עבדים במצרים. משה רבינו התנבא בתור שליח האלוקים, וכל מה שיצא מפיו התקיים, אחד לאחד. אחרי עשר מכות, שאחריהן נקרע הים, משה רבינו הוציא אותנו ממצרים. קיבלנו תורה בהר סיני, והמסר היה ברור: הצלתי אתכם, אתם עכשיו העם שלי, הנה התנאים. זאת לא השערה שמתחרה בתרמודינמיקה. זאת עדות, ועסקה שנכרתה על סמך הכח שלה.

שים לב למה שאני לא עושה. אני לא נלחם באבולוציה, ואני לא נלחם במפץ הגדול. אולי הם קרו, אולי לא; אין לי שום עניין במנגנון לכאן או לכאן. מה שבוודאי קרה זה שיצאנו ממצרים. אתה יכול למסור לי את הפיזיקה השלמה ביותר בעולם, גמורה עד הספרה האחרונה, וזה לא יזיז את זה באף סנטימטר, כי זו אף פעם לא הייתה הסוגייה.

אי אפשר לנצח קביעה דתית בעזרת הסבר טוב יותר, כי הם לא מאותו סוג. זה כמו לענות לטענה משפטית בניתוח ספרותי. התורה קובעת שאלוקים ברא את העולם, על סמך זה שהוא הוכיח שהוא שולט בכולו במכות שהפליא במצרים. לא על סמך זה שזה נשמע יותר הגיוני. זה לא.

אבל מה עם מה שכתוב בבראשית?

כאן באה ההתנגדות המתבקשת. בסדר, אולי הדת לא מסבירה ברק. אבל פרק בראשית א' כן מסביר. ששת ימי בריאה, סדר הדברים, מאיפה הכול בא. זה לא הסבר מדעי שמתחרה עם המדע?

אני אקדים, מעולם לא נטען, לא בתורה עצמה, ולא בפרשניה המוקדמים והמאוחרים, שהתורה מתיימרת להציג חשבון קוסמולוגי, או תיאור של היווצרות החיים על כדור הארץ. היו אמנם פרשנים שניסו ליישב את הדברים עם המדע, אך זה היה ניסיון פרשני, לא קביעה מחייבת. ביהדות, המשנה והגמרא מחייבות. השאר, ניתן להידרש. אין אף מקור בחז"ל שאומר, "תיארה תורה את השתלשלות היווצרות הכוכבים, והגעת החיים לארץ". יש רק מקור שאומר ההיפך.

אז בואו נסתכל בפסוקים, כי זה מה שמבלבל המון אנשים.

אבל אני אקדים הקדמה. כשאדם קורא את הפסוקים, יש נטייה טבעית להתחיל לתרץ איך אולי הפסוקים כן מתכוונים לתיאור פיזיקלי. המוח האנושי הוא עוצמתי ויצירתי, אבל נראה בפירוש מהפסוקים שנצטרך עבודה מאומצת כדי "להלביש" את הפסוקים בבגד לא להם. כדי להכריח אותם להיות מה שהם בבירור לא. וממילא זה אומר — שהפרשן בלי לשים לב ייצר לעצמו איש קש פיזיקלי, שאותו הוא מאמין שהוא הודף לאחר הקריאה.

אפשר גם לקרוא את התורה ולהתרשם מכך שהיא לוקה בבורות, וממילא יש כאן ערעור על כך שהיא אלוקית. אבל הטיעון מגוחך. בורות במה? במשהו שהתורה מעולם לא התיימרה להיות בקיאה בו? התורה גם "בורה" בכל מה שנוגע לרפלקסולוגיה. מה זה אומר? זה שוב אותו איש קש מפורסם. לוקחים טענות לא פיזיקליות, מלבישים עליהם פיזיקה, וטוענים לבורות.

ואפילו אם נניח שכן, כל הדיון הוא טיפשי. האמונה, כפי שכתבנו, לא מסתמכת על זה. גם אם התורה בורה, או לא חכמה מספיק, זה לא משנה כהוא זה. אפילו אם באמת הייתה מתוארת בפרק בראשית א' תיאוריה מדעית פרימיטיבית שהופרכה, עדיין העם היהודי לא היה פטור ממנה. הקב"ה היה מגיע ואומר, "נכון, באמת ככה ניהלתי את הדברים פעם, אבל עשיתי כמה שדרוגים מאז". או, "נכון, שמתי את זה כדי לבלבל אתכם". זה לא משנה. ברגע שהקב"ה הוציא אותנו ממצרים, כל זה בכלל לא תקף. אם מישהו הוכיח לך שהוא זה שראוי להיות המנהל שלך, וחתמת איתו על חוזה, כשבתחילת החוזה הוא כתב כמה דברים לא נכונים על כח המשיכה, החוזה עדיין מחייב. יציאת מצרים עדיין קרתה.

ניתוח (ציני מעט), של הפסוקים

בואו נתבונן בפסוקים. אני הולך להיות קצת ציני, אז תהיו סבלניים קצת:

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.
ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.

תהום? מים? חושך? מה זה תהום? הארץ הייתה תוהו ובוהו? מה זה אומר? למה יש חושך, שהוא איכשהו על פני תהום. אה, וגם רוח אלוקים מרחפת על פני המים. רוח אלוקים... זה בכלל מושג פיזיקלי? מעניין איך היא ריחפה, אולי זה היה עם לחץ אוויר... ומאיפה הגיעו המים? טוב, בואו נמשיך.

ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. 
ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

מה זה להבדיל בין האור והחושך? אור וחושך זה שני דברים שונים מלכתחילה. יש כאן טענה שיכולה בכלל להיחשב כפיזיקלית? או כבכלל ניתנת להבנה במושגים שלנו? ומה זה לראות את האור כי טוב? הוא ראה שמהירות האור מספיק מהירה? זה בכלל משפט בעל משמעות פיזיקלית כלשהי?

ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

שנייה, השמש והירח רק נבראו ביום הרביעי... יום? לילה? יום אחד? על מה מדובר כאן בכלל? כל בן אדם שחי כאן על כדור הארץ יודע שיום ולילה בלי שמש וירח הם חסרי משמעות. לפחות לא משמעות שאנחנו מבינים. אז למה שמישהו יכתוב משהו חסר משמעות כזה? טוב, בואו נמשיך, אולי נמצא כאן את תיאוריית היחסות במקרה.

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.

מה זה רקיע? טוב, זה סוג של משהו שמפריד בין מים למים. אולי כאן נצליח למצוא איזו טענה פיזיקלית?

ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן.

טוב, אלוקים כבר אמר שיהיה רקיע. למה עכשיו הוא עושה אותו? הוא לא כבר נהיה? ולמה עוד פעם צריך להגיד "ויהי כן"?

ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.

מה? השמים שנבראו ב-בראשית ביום הראשון? זה השמים שלנו? איפה המים כאן בכל הסיפור? למה שמישהו יכתוב על מים שמעל הרקיע, כשברור לכל בן אדם שחי כאן דקה שאין דבר כזה? ולמה עוד פעם מספרים לנו שיש יום, כשעדיין לא נבראו השמש והירח.

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן.

טוב, זה נשמע קצת הגיוני. מים נקווים. היבשה נראית.

י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.

אוקיי, למה זה חשוב שליבשה הוא קורא ארץ? ולמה זה חשוב שלמקוה המים הוא קרא ימים? יש כאן טענה פיזיקלית? מה זה בכלל אומר? ומה זה אומר שהוא רואה כי טוב? למה חשוב להגיד את זה? יש לכל זה איזה משמעות פיזיקלית?

יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.

טוב, זה נשמע קצת פיזיקלי.

יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.

טוב נו, לא אמרו את זה כבר? אם זה היה ספר פיזיקה, אז נראה לי שהיו מוחקים את השורה הזאת. חוץ מזה שהעץ הוא כבר לא עץ פרי. הוא רק עץ. אוקיי, אני לא מבין מה זה אומר. ולמה מקודם הוא עשה פרי למינו, ועכשיו לא? ולמה עוד פעם מעניין אותי שאלוקים רואה שזה טוב? מה, הוא עשה משהו, ורק אחרי זה בדק אם זה טוב? די, לא מבין כלום.

יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.

יופי. עוד יום בלי שמש.

יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים.

אוקיי. טוב שנזכרנו.

טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.

רק עכשיו זה מאיר על הארץ? לפני זה כולם היו בחושך?

טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:  אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים.

טוב, אחרי שהם נהיו, עכשיו הוא עוד פעם עושה אותם. למה צריך לעשות משהו אחרי שהוא נהיה.

יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ.

טוב, אחרי שהוא עושה אותם, הוא צריך גם לתת אותם. למה, הם היו לפני זה במחסן?

יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.

טוב, זה כבר מוזר. עוד פעם להבדיל בין האור והחושך. הוא לא כבר עשה את זה ביום הראשון? ומה זה בכלל להבדיל בין אור לחושך? והוא לא כבר ראה שזה טוב? אה, עכשיו זה גם המאורות.

יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.

טוב, פעם ראשונה שזה איכשהו עושה הגיון.

כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.

טוב, נשמע הגיוני. חוץ מהרקיע הזה.

כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.

מזל שהוא ראה את זה כי טוב.

כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר:  פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ.

מאד פיזיקלי.

כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי.

טוב, לפחות לתנינים היו מאורות.

כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן.
כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.

עוד פעם. יש חיות. ומשום מה האלוקים צריך לעשות אותם אחרי שהם כבר נהיו. זה לא הגיוני בשום צורה.

כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.
כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.

טוב, נשמע כמו משהו שאפשר להבין.

כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.

כן, נמחק ישר מכל ספר פיזיקה.

כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.

תודה אלוקים. אבל מה עם כל איך שזה נהיה?

ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.

תודה בשם בעלי החיים. מה עם איזה קצת ביולוגיה?

לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

יופי, עכשיו זה טוב מאד. אבל סתם ככה, טוב מאד בקטע של תורת היחסות, או בקטע של מכניקת הקוונטים? סתם, שואל, מתעניין.

---

טוב, מתוך 31 פסוקים, יש רק 8 שאפשר איכשהו לקשר אותם לעולם פיזיקלי שאנחנו מכירים. שוב. לא טענה מדעית. רק קשר שלא נראה מוזר לְעולם שאנחנו מכירים. זה נשמע כמו ספר מדע?

והפסוקים עם הצהרות מוזרות מדברים על עולם שבכלל לא קשור לעולם שלנו. מיד, כפי שהקדמתי, יקפוץ המתנגד ויאמר, "הנה, זה מוכיח כמה בורים הם היו". זו טענה מוזרה. מדובר על דברים שבכלל לא קשורים ליום יום שלנו. להבדיל בין אור לחושך? לעשות משהו אחרי שהוא נהיה? להבדיל בין מים למים שנמצאים מעל לשמים שלנו שאף אחד לא ראה? זאת לא בורות, זה סתם מוזר. מה גם שחז"ל ידעו לחשב את מסלול הירח בדיוק אסטרונומי. לוח השנה העברי מדייק עד היום כאשר כל אמצע חודש יש ירח מלא, וכל שנה החודשים מתאימים לעונות. גם בתחום האנטומיה היה להם ידע מתקדם מאוד, עד כדי כך שהחזון איש פעם ייעץ למנתחי מוח, רק מתוך ידע שמצא במסכת חולין. נראה לי שהיה להם ידע אנטומי וקוסמולוגי לא טריוויאלי. פסוקים מוזרים לא מעידים על בורות, הם מעידים על כך שמשהו אחר לגמרי כתוב שם.

וחוץ מזה. שוב. אנחנו לא מסתמכים על היכולת של התורה לתאר את העולם הפיזיקלי. אנחנו מסתמכים על זה שיצאנו ממצרים. להתנגד לזה זה פשוט חסר משמעות.

כבוד אלוקים הסתר דבר

השתמשתי קצת בטון ציני, אבל חס ושלום אני לא מזלזל בפסוקים עצמם. אני מזלזל בלהציג אותם בתור איזשהו תיאור פיזיקלי של העולם, כשברור שהם אינם. כתוב בזוהר שפרק הבריאה הוא "כבוד אלוקים הסתר דבר", ורק מבריאת האדם זה "כבוד מלכים חקור דבר". כמעט אין שם פשט; רוב הפסוקים נדרשים בקבלה ומדברים על דברים אחרים לגמרי.

המסורת הפרשנית לא עוסקת בשאלות פיזיקליות, והתורה לא מתיימרת להיות ספר מדע. חז"ל בעצמם נועצו במדע של זמנם, ומעולם לא טענו שלפסוקים יש סמכות מדעית.

אבל זה לא מסתדר עם הפסוקים

יבוא השואל וישאל, טוב, התורה היא לא ספר פיזיקלי. אבל אנחנו רואים שמה שאנחנו יודעים היום לא מסתדר עם הפסוקים. גם אם היא לא מתיימרת לתאר פיזיקלית, לפחות שלא תסתור את מה שאנחנו יודעים היום.

כפי שראינו, הפסוקים לא רק לא מסתדרים עם תיאוריות פיזיקליות, הם גם לא מסתדרים עם ההבנה האנושית, וגם לא אחד עם השני. אם נפסיק לנסות להלביש עליהם את ההבנה שלנו, ונשאל במקום זה את האנשים שקיבלו אותם מה הדרך לפרש אותם, הכל יהיה מובן. הפסוקים האלה לא ניתנו להידרש כפשט, נקודה.

ואפילו, גם אם האנשים שקיבלו את הפסוקים היו אומרים, "אה, זה סתם הקדמה יצירתית. כמו יצירה אומנותית", מה היה למתנגד לומר? "לא, אני קורא את זה אחרת!". טוב, אז הדת שהמצאת לעצמך באמת לא הגיונית. אני מציע לך לא לקיים אותה.

בואו ונהיה כנים

ואני רוצה רגע להתעכב על הטענה עצמה "מה שאנחנו יודעים היום", למרות שכבר הראיתי בכמה דרכים שהיא לא רלוונטית בכל מקרה.

"מה שאנחנו יודעים היום"? בואו ונודה באמת. לעולם לא נדע מה באמת היה שם. התיאוריות יכולות להיות מדהימות. הן יכולות להיות משכנעות בצורה שהסבירות שהן אולי קרו תעלה בעיני. והן יכולות להתברר כטעות מוחלטת. אין שום דרך לברר.

וכמובן כל זה לא רלוונטי בעליל.

סקרנות אנושית זה דבר מבורך. אני לא רואה כל כך טעם בחקר העבר, אבל אם מישהו נהנה מזה, שיבושם לו. אולי זה אפילו נכון. אבל כפי שראינו, זה לא קשור בשום אופן וצורה לשום דבר שקשור לתורה או לאמונה. המלחמה מיותרת.

מה עם גיל העולם?

לכאורה רואים מהפסוקים שהזמן שבו נברא העולם הוא שישה ימים. אבל כפי הניתוח, מה זה בכלל אומר ימים בלי שמש וירח? על פי הקבלה, הטקסט היחיד שמפרש את הפסוקים במלואם, הזמן הוא גם בריאה, והעולמות שמתוארים בקבלה, הם הפירוש האמיתי של הפסוקים. חלק מהם הם עולמות מעל הזמן, אז איך אפשר בכלל להתחיל להשוות בין הזמן של בראשית, לבין הזמן שמשוער על פי המדענים? כל ההשוואה היא מגוחכת, משווים בין תיאוריות של הווצרות העולם, לבין טקסט קבלי.

אתה לא מוכיח תעודה מחדש

ואם אני כבר מבסס את אמונתי, אני צריך לעשות זאת באופן יסודי.

ואכן נשאלת השאלה: למה שמישהו יקבל את העדות עכשיו, אלפי שנים אחר כך?

התשובה היא: כי ככה דברים מבוססים עובדים. ברית נכרתת פעם אחת, על סמך מה שדור אחד ראה, ואז נושאים אותה. לא כורתים אותה מחדש כל בוקר. אחרי שאתה מסיים תואר, אתה לא נבחן שוב בכל פעם שמישהו שואל אם אתה יודע לקרוא. לכן המצאנו משהו שנקרא תעודה.

לכן המסורת בנויה כמעט כולה על זיכרון של המאורע המכונן: יש 31 מצוות לזכר יציאת מצרים, ביניהן, הדיבר הראשון בעשרת הדיברות, שבת, תפילין ומצוות סוכה. חג הפסח כולו מוקדש לזכר יציאת מצרים, ויש מצווה מיוחדת בליל הסדר לספר ביציאת מצרים. זה לא עניין של נוסטלגיה. העניין הוא שאירוע הייסוד הוא הראיה, והזכירה היא איך אירוע ייסוד נשאר אפקטיבי לאורך מאות שנים.

והראיה היא לא ספר אחד. היא לא רק התעודה. היא עם. עם שלם של מיליוני אנשים שמקיים עשרות מצוות שכל תכליתן לזכור אירוע אחד. עם שמספר את אותו אירוע מחדש בלילה קבוע בכל שנה, ובונה את לוח השנה שלו סביבו. זה לא סיפור שמישהו כתב פעם אחת. זה מסמך מחייב, עדות, שעברה מדור לדור. עדות שתקפה לכל דבר ועניין בבית משפט — רק שכאן מספר העדים הוא מיליונים, ושרשרת המסירה רצה שלושת אלפים שנה רצוף. אב לא משקר לבנו על מאיפה המשפחה באה, והבן לא משקר לשלו.

תאר לעצמך מה נדרש כדי לזייף מסורת כזאת. אתה צריך לשכנע עם שלם שהוא יצא מארץ זרה בניסים מופתיים, וקיבל תורה שהוא מעולם לא שמע עליה, שכל כולה היא לזכור מאורע שמעולם לא קרה, חס ושלום. ואם אתה משכנע רק אדם אחד, או אפילו משפחה, הסיפור לא מחזיק. כי הסיפור מדבר על עם. וזה לא סתם סיפור. זה ספר חוקים מחייב לכל דבר ועניין. מחוקי נישואים ועד הלכות כשרות מחמירות. למה שמישהו יקבל דבר כזה, אם זה לא אמיתי.

עם ישראל זה עם עקשן. התורה מלאה בסיפורים, ריאליסטיים, כמה עם ישראל התנגד למשה רבינו. מתלוננים כשהוא מודיע על הגאולה אבל המצב מחריף במצרים. צועקים כאשר המצרים מקיפים אותם על יד ים סוף בלי שום אפשרות לברוח, צועקים כשאין להם מים, מתלוננים שאין בשר, טוענים כלפיו שהוא לקח את השלטון בכח, אומרים שהוא לקח אותם למדבר למות, מאשימים אותו שגנב מהם כסף ושהוא שוכב עם הנשים שלהן, צוחקים עליו כשהוא מתעכב בלהוציא מים מהסלע, מבקשים לשלוח מרגלים כשהוא אומר להם להיכנס לארץ, מסרבים להיכנס לארץ כשהמרגלים חוזרים, עד שהקב"ה גוזר על אותו הדור למות במדבר, כשרק הדור החדש יכול להיכנס לארץ. וכל זה אחרי ניסים גלויים. וזה העם שנושא את המסורת. בשביל לקבל כל כך הרבה חוקים, ושלטון מוחלט, לא מספיקים רק הניסים הגלויים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף. צריכים עוד ארבעים שנה במדבר, כשיש להם באר ניסית שיוצאים ממנה מים, עמוד ענן אלוקי שמפנה להם את הדרך, עמוד אש להאיר להם את הלילה, ומן שיורד מהשמים.

וזו גם לא נחלת היהודים בלבד. יציאת מצרים וכל המסגרת של התורה היהודית היא אבן יסוד משותפת לשתי דתות אחרות לגמרי. הנצרות אימצה את התנ"ך כולו, ויציאת מצרים בתוכו. הברית החדשה חוזרת אליה שוב ושוב, וישו עצמו יושב לסעודת הפסח. האסלאם מספר את סיפורם של מוסא ופרעה לאורך הקוראן, כאחד מסיפוריו המרכזיים. לא רק קומץ מאמינים אוחז במאורע הזה, אלא כמחצית האנושות, על פני שלוש מסורות שכל אחת מהן מוסרת אותו בערוצים שלה.

תארו לכם מה היה צריך כדי לשכנע כל כך הרבה אנשים לקבל שתי דתות חדשות שמבוססות על מאורע שהם מעולם לא שמעו עליו. דבר כזה גדול כמו יציאה של עם שלם מתוך אימפריה היה צריך להשאיר רושם גדול על האנושות, ובוודאי שאף אחד לא היה מקבל אותו אם הוא לא כבר ידע עליו.

אם יש לך דרך אמינה יותר לשאת עובדה לאורך כל כך הרבה זמן, בוא ותיתן אחת, כי הסטנדרט שנדרש במסורת היהודית הוא סטנדרט ששום דבר אחר בהיסטוריה לא עומד בו. בכל מקום אחר מקבלים ראיות חלשות הרבה יותר בלי למצמץ. זכר השואה, נשען על מנגנון דק יותר מיציאת מצרים (יש לנו יום מיוחד בשביל זה), פחות אמצעים לזכירה ופחות מוסדות, ואף אחד לא טוען ברצינות שעוד כמה דורות הכחשתה תהפוך לספק סביר.

בנוסף לזה, זה גם לא נפנוף ידיים בלתי-ניתן-להפרכה כמו שהמבקרים מניחים. התורה מהמרת הימורים בהיסטוריה. נבואה היא הימור שיכול להפסיד. ובאמת, התורה מנבאת שעם ישראל יוגלה ויחזור, מה שאכן קרה. היא גם אומרת שסוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו יקרה בעוד 234 שנים. אמונה שאומרת "זה יתרחש" שמה משהו על השולחן שהעולם יכול להפיל. זה הפוך מטענה שתוכננה להיות בטוחה.

אז את מי בדיוק המדע מנצח?

אף אחד. המדע נמדד מול ההיגיון של עצמו, ובמשך כל ההיסטוריה, אף אחד לא התנגד לו. גם בעת העתיקה, הבבלים חקרו את הכוכבים, והמצרים חקרו את הרפואה ופיתחו גאומטריה בשביל לעזור להם בחקלאות. היו אכן פעמים בהן הייתה התנגדות למדע, כמו השושלת הסינית, התנועה הלודיטית, ולייסקואניזם בברית המועצות של סטלין, אבל ההתנגדות הזאת הייתה פוליטית, לא דתית. היו גם התנגדויות יותר דתיות, כמו של האימפריה העותומאנית בשנת 1577, אבל הן זניחות, ולצורך העניין המדע היה מקובל ועדיין מקובל בכל תרבויות העולם, ומסיבות הגיוניות שאין צורך לפרטן.

נוהגים להביא את המקרה של גלילאו גליליי נגד הכנסייה, אבל גם שם יש יותר מיתוס מעובדות. הכנסייה הייתה המממנת והתומכת הגדולה ביותר של המדע באותה תקופה, והתנגדה למודל ההליוצנטרי רק בגלל שהוא לא היה מגובה בתצפיות אמפיריות. המאבק בין גלילאו לכנסייה יותר נבע מכך שגלילאו רץ קדימה ללא הוכחות שלמות, וערער על סמכות הכנסייה, ששמרה על הסמכות שלה בקנאות להכריע בהכרעות מדעיות. זה לא היה מאבק בין דת למדע. זה היה מאבק בין סמכות מדעית אחת לשנייה.

המדע הוא אחד הדברים המופלאים שהמין שלנו עשה. הוא עומד בכוחות עצמו, בלי שהוא צריך יריב מובס כדי לעמוד עליו. מעולם לא היה לו יריב דתי בזירה, כי הדת אף פעם לא הציעה מנגנון מתחרה שאפשר לעקוף. "אלוהים של הפערים" פוגע בְּקַש שכמעט אף מאמין רציני לא מחזיק. המאמין היהודי אף פעם לא השתמש באלוהים כדי לסתום חורים בפיזיקה. הוא עמד בתוך ברית שנכרתה לפני יותר משלושת אלפים שנה, בעודו מסתכל על הפיזיקה עושה את עבודתה נאמנה.